כתבות חדשות

במהדורה הרביעית של מבוכים ודרקונים, בני גזע האלדרין נבדלים מכל שאר הגזעים החופשיים – ולא רק בערים המופלאות שלהם, אשר נוגעות בעולם הגשמי ובארץ הפיות במקביל, אלא גם בעצם טבעם כיצורי פיה.
בקובץ מלכויות האלדרין מוצגים כוחות חדשים ומאפייני מקצוע חלופיים לשלושה מקצועות, כמו גם נתיב מופת חדש וכשרון חדש המיועדים לגזע המוזר ביותר בספר החוקים לשחקן.

מה בקובץ?
* נשק ברית: חרב הדרדרים – מאפיין מקצוע חלופי עבור כושף-הלהב מהספר  Heroes of the Forgotten Kingdoms
* כוחות וכשרונות חדשים: שיעורים בסיף ובקסם – מבחר כוחות לדמויות ממקצועות האשף, הלוחם, הנוכל המצביא והמכשף.
* נתיב מופת חדש: אציל נאוֶה – האלדרין מתחיל את דרכו כיצור פיה נצחי בזכות עצמו.
* נספח: יצורים מזומנים וסוגי אצולה נאווה.

בקובץ זה תמצאו רצח מסתורי והתקלות מאתגרת במיוחד שעל הדמויות לפצח - או למות בנסיון. אז צעדו לתוך בית אחוזה מפואר, וגלו את השדים שמסתתרים בו.
אם אתה מחפש התקלות כיפית לערב אחד, או זרע עלילה להרפתקה חדשה, השתמש בהתקלות המצורפת ומובטח לך ערב מלא מיסתורין והנאה.

להורדת הקובץ
את הטיזר המלא תמצאו אחרי ההפסקה

כאות הערכה לכותבי הסקירות לפורטל הפונדק, ותיקים וגם חדשים, החלטנו לערוך הגרלה בקרב כל מי שיכתוב (או כתב) סקירה לאתר במחצית הראשונה של 2012.
אם תכתבו סקירה למשחק-תפקידים, תוכלו לזכות בעותק של Scarrport: City of Secret, ספר הרחבה למו"ד שמתאר עיר סטימפאנק קסומה, הספר מכיל גם פלאף עשיר על העיר וגם חוקים למה' 4 שמאפשרים לכם לשלב סטימפאנק במשחק שלכם.
אם תכתבו סקירה למשחק-לוח או משחק קלפים, תוכלו לזכות בעותק של Anima: Shadow of Omega, משחק קלפים בסגנון אנימה מבית FFG (ובמקרה יש למשחק סקירה).
אז אם יש משחק שאהבתם, או לא - זאת ההזדמנות שלכם לספר לשחקנים אחרים בישראל מה דעתכם עליו ועל הדרך לזכות בפרס - ככל שתכתבו יותר סקירות, סיכוי הזכיה שלכם יעלו.
כללי ההגרלה לאחר ההפסקה.

כשכנס דרקוניקון נולד, הוא היווה חלק מההכנות להוצאה לאור של מתוך האפלה. היום דרקוניקון הפך להיות אחד מהפעילויות העיקריות שאני עושה בתחום משחקי התפקידים בישראל, ואני מקדיש לו זמן ניכר, כמו לאחזקת האתר, הפורומים וכמובן לפונדק הוצאה לאור.
בטור החדש שלי בבלוג מילים משולחן הכתיבה, אספר לכם על ההיסטוריה של דרקוניקון , על מטרות הכנס ומדוע אני מאמין שדרקוניקון ישגשג ויהפוך להיות כנס מרכזי (שלישי) בישראל למשחקי-תפקידים, משחקי לוח, קלפים ומיניאטורות לצדם של ביגור ואייקון.
אתם מוזמנים להמשיך ולקרוא בטור על הגיגיי לקראת דרקוניקון השנה וגם לבקר באתר הכנס לפרטים נוספים על דרקוניקון 2012.

אם אתם מנחים משחקי תפקידים, לא כדאי לכם להכין עלילות. לכל אחד יש טעם שונה. הנושא הוא סוביקטיבי. מה שעובד לאחד לא יעבוד לאחר. ידה ידה ידה.
אבל ברצינות, אל תכינו עלילות.
נתחיל עם ההגדרה של המונח: עלילה היא רצף ארועים בסיפור.
והבעיה עם לנסות להכין עלילות למשחקי תפקידים היא שאתם מנסים לקבוע מראש ארועים שעדיין לא קרו. פגישת המשחק שלכם היא לא סיפור – היא התרחשות. היא משהו שעליו מספרים סיפורים, אבל באותו הרגע היא לא סיפור שמספרים.

מאמר זה תורגם מאנגלית על-ידי רני שרים, בעריכתו של מיכאל פבזנר, ונכתב במקור על-ידי Justrin Alexander (המאמר המקורי)

הנה כמה עובדות:

1 בהגיע פורים האחרון רציתי להריץ ברומ"ח סבב משחק של Deathwatch, משחק התפקידים האכזר והנורא של נחתי החלל האמיצים והנועזים, המתמודדים עם סכנות קשות ומזעזעות באמצעות תושיה וכלי נשק אדירים בעוצמתם.

2. אלא ששיטת המשחק של Deathwatch גרועה, מורכבת שלא לצורך, עם המון פרטים קטנים וגלגול אחוזים. שזה לא רע בהכרח, אבל כן רע במקרה הזה. (ובכל זאת מוציאים כבר משחק תפקידים חמישי באותה מכאניקה. אוף, תפסיקו לבזבז את המאמצים והפלאף הנפלאים האלו על שיטה משעממת)

3. מצד שני, השיטה של WFRP נהדרת, עם כל הנשרים והגולגולת האלו, וכוכבי תוהו, וקוביות אדומות וירוקות, והיא רק כיף ונוחות. 

אאאאאזזזזז….

המסקנה ההכרחית: יש להריץ משחק נחתי חלל באמצעות השיטה של WFRP. זוהי מסקנה לוגית ולכן היא מחוייבת ממש כמו משולשים מרובעים ומציאות אובייקטיבית. 

תהליך ההמרה

לא המרתי את השיטה כולה, כי הייתי צריך אותה רק לשלוש-ארבע שעות. התמקדתי בדפי הדמות, כי הם הדברים בהם משתמשים השחקנים. כך שבעצם מה שהייתי צריך לעשות זה להתאים את המיומנויות, היכולות, והציוד של העולם של 40K, לנתונים המספריים והקוביות של WFRP.

את המיומנויות היה קל יחסית להמיר. עברתי על רשימת המיומנויות של Deathwatch וחיפשתי את הדברים הבולטים המעניינים, ואז בדקתי איזה מיומנויות קיימות כבר דומות מספיק (או שאולי רק נדרש שינוי בשם), ואת השאר הכנסתי, תוך שאני מנסה לשמור על אותה כמות מיומנויות (ב-DW יש בערך 100 מיומנויות, ב-WFRP יש אולי 20) ואותו יחס של מיומנויות לכל תכונה. אני חושב שבסוף יצאה לי מיומנות תבונה אחת נוספת יחסית למקור.

את היכולות היה קל עוד יותר להמיר, כי השתדלתי שלא להמציא את הגלגל מחדש אלא לקחת קלפי פעולה קיימים כבר ולעשות בהם כמה התאמות, בעיקר בשמות או בהשלכות אפשריות. 

לגבי הציוד. ובכן. אומנם יש מעט נתונים מספריים בשיטה, אבל ההבדל בין אקדח לרובה אמור להיות מורגש. ושניהם אמורים להיות מורגשים יותר מאשר האקדוח והרובה המיושנים של WFRP. לכן הרגשתי שלא מספיק לקחת נשקים קיימים ולעשות בהם שינויים, אלא צריך גם לחזק אותם. עשיתי קצת שינויים פה ושם, באיזשהו שלב התחלתי לחשוב שעדיף להשאיר את המספרים כמו מקודם ורק לעשות שינויים ביכולות מיוחדות שלהם, ובסופו של דבר עשיתי גם את זה וגם את זה, קצת וקצת, ובהשוואה לנתונים של טבלת הנשקים של DW.

התוצאה

רשימת המיומנויות: 

כוח: אתלטיקה, איום, שימוש בנשק
זריזות: בליסטיקה, הסתתרות, נהיגה, קואורדינציה
חוסן: עמידות
תבונה: אבחנה, הישרדות, הנדסה קרבית, טכנולוגיה, ידע אסור, רפואה
אחווה: קסם אישי, פיקוד, תרמית
רצון: משמעת

חפצים:

חליפת שריון הכוח היא פריט ציוד שמשותף לכולם, ובעצם נותן לשחקנים סוג של "יכולות גזע". הפרטים הבאים מומרים מ-DW, אם כי שם יש יותר פרטים, וגם לא מעט לגבי המאפיינים הגנטיים המיוחדים של נחתי חלל (יש להם מגוון איברים ויכולות שאין לאדם רגיל, ויש לזה השלכות משחקיות).
אצבעות מגושמות – קוביה שחורה לציוד שלא מתוכנן במיוחד לנחתי חלל.
חושים אוטומטיים – קוביה לבנה לאבחנה, פחות 2 קוביות שחורות בחושך.
הגנה סביבתית מלאה עם קסדה.
קשר רדיופוני עם חליפות אחרות.
מגפיים מגנטיות.

להלן החפצים שקיבלה כל דמות, בהתאם לתפקיד הקרבי שלה. היו לנו חובש, חייל סער, ספרן (פסייקר בעל יכולות טלפתיה, השראה וקריאה), חייל כבד, וטכנאי. התפקידים הם בהשראת DW, וגם, אתם יודעים, ה-א'-ב' של כל חבורה.

ספרן
אקדח בולטים, טווח בינוני, 5 נזק, 3 חומרה; 1 חודר.
קפא"פ: powerfist (מן אגרוף כזה, שמתוגבר בפסייקריות של פסייקרים) 7 נזק; אם משתמשים בו בחסימה, עשוי להשמיד נשק אויב.

טכנאי
מלטה, מעין נשק טווח שגורם לחימום עז מאוד.
מיועד לטווח קרוב, בטווח בינוני סופג עוד סגולה להתקפה.
6 נזק, 3 חמורה; משמיד שריון, מפחית ספיגה של יריב.
מצב חלופי (ניתן להחליף בין מצבים עם מהלך): 4 נזק, 4 חמורה, מתקיף אזור קרוב כמו בלאנדרבס.

כבד
autogun
טווח רחוק. יורה קליעים רגילים או מתפוצצים, מהלך כדי להחליף תחמושת.
מתפוצץ – כמו בלנדרבס אבל בטווח, מתקיף עימותים שלמים.
רגיל – 6 נזק, 3 חמורה.

חובש
לאזקאנון, תותח לייזר. טווח קיצוני.
7 נזק, 3 חמורה, 2 חודר.
דורש מהלך להכנה לפני כל יריה, אבל ההכנה הזו גם נותנת קוביה לבנה לגלגול.

סער
בולטר, טווח רחוק, 6 נזק, 3 חמורה, 1 חודר.
chainsword (חרב שהיא גם מסור חשמלי, יאי!), 6 נזק, חמורה 2, אכזרי.

Tweet

אני מתכוון להשתתף בה. כרגע חושב על מבוך שנישא על גבו של טיטאן – אבל חושד שלקחתי את הרעיון ממקום אחר, ולא זוכר איפה. אנסה בכל זאת. 

הנה מבוכים יפים. זה ממש מוצלח. כולם לעשות מבוכים. כולם לשחק במבוכים.

פעל!

Tweet

בשנה שעברה סיכמתי בנקודות. השנה – אסכם בנקודות.

1. זהו הכנס האחרון בו אהיה בשנים הקרובות (כנראה), ולכן, כמה טוב שהיה זה ביגור מצוין. אחרי שנים ארוכות של ביגורים meh, ביגור 2012 היה הצלחה גדולה, במובן הכי חשוב – כולם נורא נהנו. 

2. עוד לפני טקטיקה, שמעתי על גישת "שלושת ה-L" בתחום השיווק. במהלך עיסוקי עם החנות, העניין הזה הלך והתבהר בראשי. בביגורים שונים שמתי לב לכך. אבל כעת, עם הביגור הזה, העובדה המוצקה הכתה בי במלוא העוצמה לעולמי עד: שום דבר, שום דבר בכלל, לא חשוב יותר מאשר המיקום.  
עוצמת ההוכחה הזו מתחזקת בעיקר בגלל הניגוד העז שבין הצלחתו של ביגור, לבין הרושם שהיה לי כלפיו עד ליום ראשון הזה. מזה חודשים הלכתי וקיבלתי את התחושה שביגור הולך ומתארגן באופן, סלחו לי, איום ונורא. אינני רוצה לנקוב בשמות ואני גם לא מרגיש צורך – הכנס בכללותו, ולא איכפת לי כרגע מי מאחוריו, כשל במגוון דרכים בהכנת עצמו. וכשל יותר מבשנים קודמות.
עדכון: הובאו בפני נקודות נכונות, לגבי הכשלים של שנים קודמות. שכחתי עד כמה כשלים היו שם! כאילו לא קראתי את הסיכום הקודם של עצמי. כנראה שבגלל שהייתי מעורב יותר השנה, ראיתי יותר, אז היה נראה שיש יותר כשלים לעומת שנים קודמות. אז אני חוזר בי מהצהרתי הזו – בואו נסתכל על הביגור הזה בפני עצמו, כממשיך סדרת כשלים בקו ישר, לא בקו עולה. (גם התנצלות, וגם ארבע פעמים המילה "כשלים". דו פרצופי!)

אשמור את עיקרי הביקורות שלי לפגישת העמותה שבוודאי תערך מתישהו בקרוב לסיכום ביגור, או לפורומים הפרטיים של העמותה, שוב, כי אינני רוצה להפנות אצבעות וזאת לא הכוונה. אבל בתור מי שניסה להרים פרויקט גדול – שיתוף הפעולה עם רומ"ח, שכלל כשמונה אירועים שונים – וכמי שגם היה חבר בצוות (טכנית, הייתי אחראי אתר או משהו), ולכן ראה את הכנס מכאן ומכאן, קבלו את אמירתי המתומצתת הזו: מכל מה שראיתי, הכנס היה מאורגן באופן איום ונורא.
אבל המיקום היה פנטסטי.

אני לא מתכוון ספציפית למודיעין. אם כי, כבר מהרגע הראשון, הייתי לגמרי בעד מודיעין, כי היא לא באמת רחוקה מהמרכז, ויש שם פוטנציאל להשיג מקום טוב ובעלות נמוכה יותר מהמקומות הרעים שנמצאו עד כה בתל-אביב. כמי שחיפש כמה וכמה מקומות לכנסים בשנים האחרונות, אני מודע לכך שת"א יקרה נורא, ולא באמת מציעה מקומות טובים לכנסים.
אני מתכוון ספציפית לבית הספר הדמוקרטי שבו נערך הכנס. היה זה ערן מולוט ממנו שמעתי את זה לראשונה – הבעיה עם הביגורים שאחרי כפר בתיה, היא שלא היה מקום מרכזי אחד שבו עברו כולם. הרחבה המרכזית הזו, היא ורק היא מה שנתן לביגור את התחושה של קהילת שחקנים, שהיא הרכיב המרכזי בביגור מוצלח. בית הספר היה מקום קטן, כך שלא היתה ברירה אלא לראות אנשים כל הזמן בדרך ממקום למקום, אבל עם הרבה חדרים, כך שהיה מקום לכל המשחקים. הבנתי שהיתה בעיית הד בחדרים, אבל בקושי הרצתי בהם, אז איני מכיר בכך אישית. 

3. כסתירה נוספת לאמירתי הקודמת, במהלך הכנס עצמו, צוות ההפקה עשה עבודה סבבה. לפחות מבחינתי – אבל בהתחשב בכך שהרצתי איזה 8 דברים, כאמור, והיה לי מתחם משלי, והשתתפתי בשני אירועים מורכבים, ראיתי לא מעט. בוודאי, היו כשלים, בעיקר של הצבת משחקים. מישהו לא ממש ידע איפה לשים מה, ומתי. הדוגמא הבולטת ביותר היא הישרדות המנחים, שבבוקר האירוע הוקדמה לפתע בשעה, ולמרות שזה אירוע מורכב, החדר בו התרחש הכיל אירוע אחר ממש עד לרגע התחלת ההישרדות, מבלי לאפשר זמן להצבת כיסאות.
עם זאת, התקלות שנפלו עלי תופעלו היטב, והצוות שיתף פעולה בלי לעשות צרות, או עיכובים מיותרים. כשאיבדתי שני מנחים לאחת ההרצות של פטיש המלחמה, הצלחנו לסגור את ההרשמה לפני כן, לסנן מוקדם שחקנים שעוד לא שילמו על האירוע, ובכך לצמצם בכמות הנוכחים תוך כדי צמצום נזקים למינימום. לא עשו לי צרות במתחם רומ"ח – וכמי שעבר לא מעט אייקונים, זה לא מובן מאליו שהצוות לא עושה לך צרות. אך מעל הכל עלי לשבח את אחראית המשחקים אפי, שבכלל לא משחקת, זה הכנס הראשון שלה, ובכל זאת היתה זמינה באופן רציף כל הכנס, תמיד במצב רוח ידידותי, מגיעה עד אלי כדי לשאול אם הכל בסדר כל סבב מחדש, ומתפעלת כל תקלה וצרה שדווחה לה, ומיד. מבחינתי, היא אחד מכוכבי הכנס, ולפי התשואות בטקס הסיום, נדמה שצוות ההפקה הכיר בחשיבותה (לצד אחרים, כמובן; אני לא מבקש לזלזל בחשיבותם של שאר אחראי ההפקה וכוח האדם, בעיקר פלאוט וקובל, אך מטבע הדברים היתה לי הרבה פחות השקה איתם. בין היתר, כי אפי תפקדה היטב).

4. חדר המשחקים היה הצלחה גדולה כל כך, עד שבפעם הבאה משחקי לוח צריכים להפוך לחלק מרכזי מהכנס. הם כבר עכשיו חלק מרכזי מהכנס: כ-25 איש היו בחדר משחקי הלוח לאורך כל שעות הכנס, בוקר עד לילה, וטחנו משחקים כאילו אין מחר. ואז גם מחר הם טחנו משחקים, מסתבר. שחקני ביגור הצביעו ברגליים: כשיש זמן, הולכים לשחק. ישנם כמה וכמה אנשים שהגיעו רק בשביל אזור המשחקים (ועוד כמה שהגיעו רק בשביל טורניר הקטאן שנערך בו).
ספריית ההשאלה היתה קטנה מדי, וזה לא הפריע לאף אחד, והמוני אנשים הביאו משחקים מהבית בכל מקרה, וכמובן תודה רבה ל-MIB של סטיב ג'קסון גיימז, ולג'וש ספציפית, שיש לצד השולחן שלו (שלו ורק שלו! קח שולחן אחר!) ללא הפסקה, ואני לא זוכר שהלך בכלל לשירותים.  

ביגור צריך עוד התייחסות למשחקי לוח, וחדר משחקים גדול לפחות פי שתיים. אני מקבל את הרושם שזה לא משנה כמה גדול הוא יהיה, הוא יתמלא. באי ביגור רעבים למשחקים, והאמת היא שלא ממש משנה להם אם זה משחק לוח או תפקידים. הו, כן, בטח, הם באים בשביל משחקי התפקידים – אבל מספיק סבב אחד מדי פעם ככה. את שאר הזמן אפשר לבלות במשחקי לוח, עם חברים, ולהכיר משחקי לוח חדשים, וגם חברים. תחושת הקהילה בחדר הזה היתה אדירה.
יש לי כמה מחשבות לגבי משחקי לוח בביגורים הבאים, אבל מעל הכל, צריך חדר יותר גדול.

5. פטיש המלחמה היא אחלה שיטה, וההרפתקאות שכתבנו לה הן יופי של הרפתקאות. וגם, עשרות השחקנים שעברו דרכנו הם אחלה שחקנים, אבל בזה יש לי פחות שליטה. הרצתי סה"כ 3 סבבים של פטיש המלחמה, עם עוד 4 הרצות של אחרים, אז בסה"כ 7 שולחנות של חמישה שחקנים מלאים כולם (מלבד שניים, אבל בסוף הרצנו לשישה, אז זה מתקזז), ובמהלך הכנס היה ביקוש לעוד, והיו עוד נרשמים מלכתחילה, אבל כאמור איבדנו מנחים. למעשה, את חלקם לא ממש גייסנו מלכתחילה, אבל כאמור, לא נרחיב בענייני הכשלים שלפני הכנס.
עכשיו, זה לא חדש שהיא אחלה שיטה. אני חושב שהיא אחלה שיטה כבר הרבה זמן. אבל אני שמח שעכשיו עוד כמה עשרות אנשים מכירים אותה וחושבים שהיא אחלה שיטה, וגם שהצלחתי להריץ אותה שלוש פעמים ברצף, לצד אירועים אחרים שעשיתי, ותמיד באותו המרץ, וזה לא מובן מאליו. זה נעשה עוד יותר בולט בכך שרק במהלך ההרצה השלישית הבנתי שבעצם לא היתה לי ירידת מתח עד אותו רגע. אומנם זה לא רק בזכות השיטה – גם העובדה שההרפתקאות היו מוכרות לי מאוד עזרה – אבל עדיין. 

6. יש לי תלונות על ההנחייה האולימפית, אבל הן כולן פונות כלפי. כמו בפעם הקודמת, הארגון היה טוב והאירוע זרם יפה. הבעיה שלי היא עם הציפיות.
כשאני בא להשתתף, ההשקפה שלי מבוססת על ה-Iron GM, האירוע שהיווה השראה להנחיה האולימפית. בקצרה, המנחים מקבלים שלושה אלמנטים ועליהם לכתוב הרפתקת Pathfinder המשלבת את האלמנטים האלו, בתוך שעה. בינתיים השחקנים יוצרים דמויות, ואז יושבים ומשחקים כמה שעות. ניתן להחליף לשיטה אחרת, במידה וכל השחקנים מסכימים לכך.
ההבדל הבולט, לכאורה, בין Iron GM לבין ההנחייה האולימפית, הוא שבמהדורה העברית לא צריך להשתמש בשיטה, בגלל ששיטות זה כל כך לא מיינסטרימי בקרב קהל השחקנים (וזאת למרות שכולם מכירים מו"ד – אפשר היה להריץ במו"ד בסיסי כלשהו, ק20 + תוסף, אבל התחושה היא שהקהל לא מצפה לשיטה, בהיותו חלק מקהל הכנסים בארץ. ציפיה שלדעתי ניתן לשנות). עם זאת, אחרי ההתנסות הפעם, אני חושב שההבדל הבולט יותר הוא שבארץ, בין היתר בגלל שלא משחקים עם שיטה, בתכל'ס המנחים לא מתבקשים לכתוב הרפתקה, ולכן ישנם מנחים שכותבים חד"פ. 

שלושת האלמנטים שקיבלנו הפעם היו מכרז, מרדף ומוצר, כאשר המוצר היה שונה עבור כל אחד (אני קיבלתי הולו-קוביה). בעיני, האתגר הוא לכתוב הרפתקה מעניינת הכוללת את האלמנטים האלו, ואז להריץ אותה באופן מעניין. בעיני כמה מנחים אחרים, האתגר הוא לבנות חוויה משחקית – שבמקרים מסוימים נושקת לגבולות ההגדרה של משחק תפקידים שולחני, ונוגעת כבר בכתיבה יצירתית – על בסיס שלושת האלמנטים. כך למשל, המנחה המנצח הפעם, מיכאל גורודין, הפך את המכרז למרכזה של המכאניקה בה השתמש כדי לערוך החלטות. המנחה במקום השלישי, טלי הלוי, נתנה לשחקנים סיטואציה בה התבקשו להמציא מוצרים עבור החברה שלהם, המשתתפת במכרז. 
שום דבר מהדברים האלו אינו רע - אבל הוא לא הרפתקה, הוא משחק חד"פ כנסי. שגם זה לא רע – אבל זה לא מה שאני ציפיתי, תכננתי עבורו, או שניתן להשוותו (באמצעות גליונות הציונים של השחקנים והשופטים) למה שאני עשיתי. אלו פשוט דברים שונים. אין זה פלא שהציון שמקבלים המנחים שרק בונים ומריצים הרפתקה – וזה רובם – נמוך מהציון של מי שבונה חד"פ מפואר ויצירתי. אבל האם התבקשנו לכתוב חד"פ מפואר ויצירתי? אם התשובה אינה ברורה, כן או לא, אנחנו בבעיה. מה הטעם באשליית התחרות (שמלכתחילה כולנו מסכימים שאינה בדיוק מדויקת, כמובן), אם אנחנו לא משחקים בכלל באותו תחום? איך אפשר למדוד את מה שאני עשיתי לעומת מה שעשה גורודין? אין שום דימיון בין הדברים. הרוח הספורטיבית, שהיא בעצם הדבר שמניע את כולנו כאן, מנחים ושחקנים כאחד, דורשת, במינימום, שלפחות התחרות תהיה באותו מסלול ריצה. 

את עניין הציפיות הזה חשוב מאוד להבהיר אחת ולתמיד לפני ההנחיה האולימפית הבאה. לא שאהיה בארץ להשתתף בה – אבל אני לא היחיד שמגיע עם הנחות. אני פשוט מריץ באופן כיפי, אני לא מנסה לעשות חוויות מופלאות ומדהימות. אם אנחנו נבחנים בעצם על יכולות בניית חוויה (ולא הרפתקה) ודרמה, ראוי שהמנחים הנרשמים ידעו זאת, וראוי שהדבר יובלט באופן ברור יותר בפרסומים מראש ולשחקנים שמשתתפים. 
ב-Iron GM, הציפיות של השחקנים, שהם באו לבחון את ההרפתקה שכתב המנחה, מביאות לאיזון בשיפוט שלהם על פני השולחנות. אצלנו, הציפיות של השחקנים לקבל חוויה כלשהי, מערערים על היכולת לשפוט שום דבר מלבד, בתכל'ס, כמה מפעים ומדהים אותם המנחה במהלך המשחק. אני לא מפעים ומדהים – מדי פעם אני אוהב לדבר בקולות מצחיקים – ואישית אני גם חושב שיותר מעניין לבדוק כמה ההרפתקה שלי יציבה, וכמה אני טוב באלתור – במסגרת העלילה שתכננתי, לא כמו בתיאטרון אימפרוב. בעיני זה יותר מעניין ותחרותי, אבל הי, אני גם אוהב שיטות, וכנראה שאני במיעוט (אני לא, אבל בהזדמנות אחרת). אבל לכאן או לכאן, הדברים צריכים להיות ברורים לכולם, וצריך להחליט על סגנון אחד.

כמו כן, יש להחליט סופית, ולאכוף, את עניין הפרופים. או שכן, ואז ראוי שכולם יביאו, או שלא, ואז ראוי שאף אחד לא יביא. לפרופים יש עוצמה גדולה, התחושה של השחקן שהשקיעו בו – וכל הרעיון הוא שההשקעה היא של שעה בלבד, אנחנו נבחנים על יכולתנו לעשות משהו מרשים בשעה ובזמן ההרצה. לא בבית, לפני כן. 

אני מאוד אוהב את ההנחייה האולימפית, האירוע הכי מעניין שיש כיום בארץ – אבל כדי שישאר כזה, ולא יהפוך לאירוע בידורי נטו כדוגמת השרדות המנחים (והוא לא יכול – רובו הגדול לא מתרחש למול קהל), הוא חייב לתת רושם ספורטיבי, וחייב קווים מנחים יותר ברורים, שחייבים להיאכף. 

7. הישרדות המנחים היתה הצלחה גדולה. למרות שזו הפעם הראשונה, ולמרות תקלות ארגוניות קלות וכבדות באותו היום, האירוע זרם יפה והיה מאוד מצחיק ומאוד מוצלח. 

עם זאת, גם כאן יש לי הערת ציפיות קשה. הנה התכנון כפי שנאמר במקור, שגם תואם מאוד לרושם שקיבלתי מטלי – המארגנת המופלאה – כבר כשהעלתה את הרעיון באייקון השנה. "הרעיון על רגל אחת: למלא אודיטוריום בקהל ולשים על במה מספר מנחים מוצלחים עם יכולות אילתור טובות, ומספר שחקנים שתולים ומאתגרים." … "יהיו אתגרים שהקהל ירצה לראות מנחים מתמודדים איתם. לדוגמא שחקן שמשתלט על המשחק; הנחייה בזוגות כשלכל אחד יש מגבלה לשונית כלשהי; הנחייה מתחלפת כאשר צריך להיכנס לנעלי המנחה הקודם ולהמשיך את העלילה ובו בזמן להקשות על המנחה הבא. זה בערך הכיוון."

כך שציפיתי להנחיה המאתגרת את יכולות האילתור. למעשה, היה זה מופע אילתור באווירה של מנחי משחקי תפקידים. בעיני רוחי ראיתי שולחן על במה, עם שחקנים, ומנחה שממש מריץ להם משחק – ומדי פעם צריכים להתמודד עם דברים, והמנחים מתחלפים, ודברים שכאלו. הייתי צריך לקרוא את המיילים המוקדמים יותר לעומק, ולהבין שדברים הולכים לכיוון שונה כבר כשדיברו על כיסאות בחצי גורן, ואזור רחב לתנועה. האתגרים, אגב, היו מצויינים, כמעט כל אחד מהם ראוי לשימור לפעם הבאה, אם כי, כאמור, למרות שמם הם לא באמת היו אתגרי הנחיה, אלא אתגרי אילתור באופי של הנחיה. 

אף אחד לא יהיה המום לגלות שחביבי הקהל – ובצדק גמור! – היו אורי ליפשיץ ומיכאל גורודין, הראשון שחקן אימפרוב חצי מקצועי והשני שחקן במה בחצי ממקצועו (ומורה למתמטיקה בחצי השני, שילוב מנצח). ושניהם זוכי שתי ההנחיות האולימפיות האחרונות, ושוב, לא בהפתעה – ראו את הערתי הקודמת.

ואין לי בעיה עם זה, לדעתי זהו כיוון מצויין לאירוע – רק שבפעם הבאה לא אשתתף בו, שכן אני לא משהו באימפרוב, וכישורי ההנחייה שלי ממש לא רלוונטיים למה שקרה שם. בעיה נוספת שאני רואה היא שאין הרבה אורי ליפשיץ ומיכאל גורודין בקהילה, ובהנחה שכמוני, גם איתי ויאיר לא יגיעו בפעם הבאה – ואני לא רואה למה שיגיעו, אם האירוע ישמור על האופי הנוכחי – לא יהיה קל למצוא ולהביא עוד מאלתרים כמותם. אבל אם יצליחו, זה יהיה אירוע נהדר, וראוי גם לשמור על תזמונו הנוכחי, בסוף הכנס.

8. לא הספקתי ללכת לאף אחת מההרצאות החינמיות ודווקא חלקן נראו מעניינות. קיבלתי את הרושם שלא הרבה אנשים הלכו אליהן – אני חושב שכולם היו בחדר המשחקים. בעצמי, הרצתי שתי הרצאות, האחת עם 4 משתתפים והשנייה ללא משתתפים כלל. מצב ההרצאות בכנס לא משהו, וחבל, זה בעיני חשוב.
אבל גם משחקי לוח זה בעיני חשוב – יותר חשוב! – ואם זו הסיבה לכך שאנשים לא הולכים להרצאות, אז יופי, ולא צריך לדכא את זה אלא לעודד.

9. באמצע היום השני פגשתי את אנשי סולאר קטליסט, והתעודדתי מאוד. בקצרה, אלו הם כמה שחקנים ותיקים שהחליטו לכתוב שיטה חדשה בעברית– רגע, רגע, אל תאנחו עדיין! גם אני נאנחתי במקור. ועוד יותר, כי הם בחלקם החבר'ה שמאחורי ממלכות עתיקות. ועוד יותר, אחרי שהתחוור לי שהם לא ממש מכירים תיאוריה משחקית, ושהם לא ממש מעורים במצב השוק בארץ. אבל אז פגשתי אותם, והם אחלה, והשיטה לא רעה – דורשת הרבה תפעול בעיני, אבל עובדת, ודוחפת לאקשן ומגניבות – והם מלאי התלהבות והמוכנות לשרך את רגליהם ולהשקיע זמן ומאמצים, ומי יודע, אולי זה אפילו יצליח להם. אני מקווה להמשיך לשמור איתם על קשר ולראות אותם משתתפים בהרבה אירועים, מריצים משחקים, ואת משחק התפקידים "חץ הזמן" על מדפי חנויות משחקים בכל מקום. 

10. הרצנו כמה וכמה הדגמות של וורהאמר 40K, בשולחן קטן, עם שני צבאות קטנים, בקנה מידה קטן. וזאת היתה הצלחה גדולה, והרבה אנשים התעניינו. הופתעתי לגלות שאף אחד בקהילת המיניאטורות לא ניסה זאת בעבר – הם נוהגים לשחק רק בצבאות ענקיים, בטורנירים, וכו'. אני לא מתפלא שהקהילה שלהם לא גדלה מספיק – הדגמות קטנות איז דה ווי טו גו. 

11. אז לסיכום בקצרה: היה זה ביגור מוצלח. האירועים בו – מוצלחים אחד אחד. נוכחותה של רומ"ח – הצלחה. 
לא יכולתי לבקש יותר – ואני מופתע ממש! 

Tweet

משחק לוח חדש שמתורגם לעברית מהווה סיבה למסיבה בפונדק, בעצם כל מוצר חדש שמופיע בעברית - מקורי או מתורגם - הוא חדשות טובות שמקדמות את התחביב האהוב עלינו.
האי הנעלם הוא משחק לוח משפחתי קליל יחסית, שבו השחקנים משתפים פעולה בכדי להשיג ארבע אוצרות לפני שהאי טובע. מדובר במשחק שמתאים בכדי לגייס שחקנים חדשים לתחביב, בין אם מדובר במבוגרים או בילדים. אתם מוזמנים לקרוא את הסקירה שלנו לאי הנעלם ולהתרשם בעצמכם.
המשחק תורגם לעברית על-ידי חברת פוקסמיינד, שגם מסרה לנו את העותק לביקורת, ובעל תג מחיר אטרקטיבי של 99 ש"ח - מה שהופך אותו למתנה מושלמת למגויסים חדשים קרובי-משפחה לכבוד חג הפסח - ובהזדמנות זו, חג שמח!

בפעם הקודמת דיברנו על ראשי פרקים, והפעם לא נדבר על עלילה.

הנה הבעיה: העלילה המרכזית היא הסוד הגדול של המשחק. "לב הקריסטל" הוא לא עולם מערכה, כמו שהוא לא מסלול הרפתקאות. הוא שילוב של השניים, עולם מערכה שנבנה עבור מסלול הרפתקאות מסויים. משחקים כ-12 הרפתקאות ראשיות, המובילות אחת לשנייה (פחות או יותר, יש שלב די רציני של סנדבוקס), מגלים את רוב או כל התוכן בעולם בהרפתקאות צדדיות, עושים שינויים משמעותיים בהכל, וכשההרפתקאות נגמרות, בתכל'ס נגמר גם העולם. הוא לא מיועד ליותר מזה, כמו שהעלילה לא מיועדת לעולמות אחרים.

אז על העלילה אני לא יכול לדבר.

אבל אני כן יכול לדבר על שתי דילמות מעניינות שנגעו לגביה: עד כמה להסליל את המשחק, ואיך נסגרנו על מבנה העלילה. על הנושא השני, איך החלטנו לעשות את עץ ה-Plot Points, אדבר בפעם הבאה. כנראה.

חופשי לעומת מוסלל

כששיחקנו את לב הקריסטל במקור, שיחקנו אותו בדרך מסוימת. אלא מה, שכעת צריך לכתוב מוצר שאמור לאפשר מרחב פעולה מסויים, שאפשר יהיה לשחק בו בכמה דרכים. אלא מה, שזה לא עולם מערכה כללי, אלא עלילה מתוכננת מראש, שלמרות שהיא פתוחה, היא לא לגמרי פרוצה, כך שצריך לכפות על השחקנים והמנחה כללים מסויימים בכל זאת.

אני לא יודע איפה עובר הקו, אבל יש לי תחושה שאומרת שעדיף מעט להרחיב מאשר לצמצם – התוצאה הסופית צריכה לאפשר לצרכני התוכן מרחב אפשרויות בתוך מסגרת, יותר מאשר להתנות מסלול.

אבל המסלול, המסלול הוא אחלה. אם תעשו את זה ממש כמו שאני מציע, כמו בחזון שלי, תהנו מאוד. בהנחה ואתם נהנים מסוג משחק כמו שלי, כלומר. אז, נגיד, 25% מהקוראים? בהנחה שיש כ-4 סוגי גיימרים. (חלוקה מעניינת, שלא ניכנס אליה כרגע, בעיקר כי היא לא לגמרי מתאימה למה שאני מדבר עליו כאן ולכן לא ממש תומכת בטענה נו נמשיך הלאה)

אז הבנתי שאני בעצם חושב על Director's Cut של משחק תפקידים.

גרסת המנחאי

אני המנחאי! זה מנחה במאי. אז.

כרגע אני חושב על הפורמט הבא. לאורך כל הספר מוצגת אפשרות המשחק שאני מכנה "חופשית" – זו שאמרתי שצריכה להיות. הנה קווים כלליים, הנה הכשרונות שאפשר לקחת, הנה הקריסטלים שאפשר להתחיל איתם, צאו לדרך, לכו לאן שאתם רוצים, היפגשו בכל אתגר שאתם רוצים. 

לצד אפשרות זו, בתוך פסי-צד המלווים את התוכן במקומות הרלוונטיים, אציין את אפשרות המשחק "המוסללת", כתוספת אפשרית. אפשר להתחיל את המסע בכל ארץ, אבל אמליץ להתחיל אותו בבוגוביה, והנה הסיבות למה (בקצרה). אפשר לבנות איזה דמויות שרוצים, אבל כדאי שבחבורה יהיו דמויות בסגנון הזה והזה. אפשר להמשיך לכל ארץ, אבל אמליץ להמשיך לפיורדסטאד, וספציפית דרך ההתקלות הבלתי-נדרשת (שאינה PP, כלומר) הזו, מאחר והיא תורמת לחוויה באופן רצוי בשלב הזה בסיפור. כשמגיעים לעיר החצויה ופוגשים אחד המורדים, כדאי שהוא יהיה האח של אחת הדמויות, והנה כמה הסברים על הסיבות לכך, וכיוונים אליהם כדאי להתקדם איתם.

כדאי לכם לפעול לפי הסדר הזה. אם אתם מעוניינים לקרוא את פסי הצד, כלומר.

אז בקצרה: סגנון חופשי: בגדול ארגז חול, מסתובבים בכל אזור ונעים ביניהם איך שרוצים. בחלק מההרפתקאות נתקלים, הן קורות לך כי אתה באזור.
סגנון מוסלל: החבורה קיבלה תוכנית פעולה מוגדרת מ-Syn, והם צריכים לנוע לפיה, עם חריגות מומלצות בדרך (בעיקר ההרפתקאות מונעות התנאי).

בפעם הבאה אני מתכוון להרחיב על האופן בו החלטנו לבנות את ה-Plot Points – העלילה המרכזית. ואולי ארחיב על סגנון המשחק האפיזודי, שנמצא בתוך התחום המוסלל, כהמלצה להרצה. 

Tweet

החוקים הבסיסיים של מבוכים ודרקונים מהדורה 3.5 אינם מבדילים בין חרב ארוכה מסוגננת של אציל אלפי ובין חרב ארוכה, כבדה ומשוננת של הובגובלין גלדיאטור. ההרחבה הבאה מציגה רשימה של שדרוגים לציוד - תוספות שחלקן אמנם פנטסטיות, אך אינן קסומות. בדומה לשריון מלאכת אומן או לחרב הכסופה ופטיש האדמנטיט שהחוקים הבסיסיים של המשחק מאפשרים, ספר ההרחבה של חבר הפורום "מלך הנקמה" מציג את שריון היהלום השחור, אפוד סיבי הצמח, הלהב המשונן ועוד עיצובים רבים וטובים לכלי הנשק ופריטי השריון של הדמויות.

אתם מוזמנים להוריד את ההרחבה בקישור הבא:
שדרוגים לכלי הנשק שלכם

Foursquare היא אפליקציה פשוטה, מבריקה ומטופשת, שמאפשרת לך לציין שאתה נמצא במקום מסוים. זה נותן לך נקודות. אם אתה נמצא בהרבה מקומות, תקבל הרבה נקודות – עוד יותר, אם אתה במקומות שונים וחדשים - ועם הנקודות האלו, ובכן, אולי יהיה לך יותר מלחברים שלך. ואתה יכול לראות איפה הם היו ואיזה טיפים נתנו על המקומות האלו, או להגיב על כך. זהו. זה מה שעושה Foursquare. זה מבריק כמו שזה מטופש, וזה ממש פשוט.

 התכונה הנוספת של FS, וזו שגם נותנת לה כוח מסחרי, היא היכולת להפוך ל-Mayor של אזור שאתה מבקר בו הרבה. אתה עובר במאפיה כל בוקר? עושה צ'ק-אין? אחלה, אחרי זמן מה אתה מתוגמל בכך שאתה נעשה ה-Mayor של המקום. מה זה אומר? ובכן, מעבר למידה לא ממש משמעותית אבל בכל זאת לא לגמרי מובטלת של כבוד ועניין מצד חבריך, אם בית העסק מכיר בקיומו של FS ומוכן לשחק במשחק, אולי תקבל 10% הנחה על הכל. ואז יש לאחרים אינטרס להיות ה-Mayor, ולהגיע למקום הרבה, ובתקווה מתישהו לעבור אותך ולהיעשות הבוסים בעצמם. וככה המשחק מתנהל. בארץ זה מוכר פחות, אבל בעולם – ויותר חשוב, באנגליה – הוא רץ בכל הכוח.

הנה המקומות בהם אני הוא ה-Mayor בימים אלו, ואבקש לפנות אלי בתואר הראוי:

רומ"ח, רעננה, ישראל. אף אחד לא נופל מהרגליים בהפתעה.

הדירה שלי ברמת גן. עוד קצת פחות הלם.

קופ"ח כללית הרצל ב', רמת גן. אין כמו שירות מחורבן שדורש ממך לשוב פעם אחר פעם כדי להשיג צ'ק-אינים! מה גם שהתחרות מצומצמת מאוד, ומורכבת מאנשים זקנים מכדי להשתמש בטכנולוגיה. 

פינוקי מאפה, רמת גן, ישראל. הצלחתי להדיח את הצוציק הקודם, איש לא יעצור אותי במאבקי לניצחון! חבל שאין להם מושג במה מדובר ולא מעניין אותם. הפיתות שלהם טובות.

שיבולת, רעננה. כן, סניף של בודהה בורגר. פתוח עשרות שעות ביום, המוני אנשים מגיעים לשם, ובכל זאת, כנראה שאף אחד לא עושה שם צ'ק אין. מסתבר שטבעונים אינם גיקים טכנולוגיים. השווארמה שלהם מצוינת.

הדירה של אביב ואביתר. רכנו על ברכיכם, בפני השליט!! כעת, עוד קאפקייס!

Leisure Games, פינצ'לי, לונדון. חנות משחקי הלוח המרשימה ביותר בלונדון (כעת כש-Playing Games נעלמה). הייתי שם פעמיים, ומסתבר שזה מספיק. חודשים חלפו, ואף אחד לא החליף אותי. האם שחקני הלוח של לונדון הם קהל מנומנם וחסר חיבה טכנולוגית? 

עד לפני כמה שבועות הייתי גם ה-Mayor של בית העלמין ירקון, אבל התואר נלקח ממני על ערש דווי. הבנתם? הבנתם?

Tweet

ישששש… עוווודדד… דברים בביייגגגווווררררררר…..

כבר דובר על כמה מהאירועים המעניינים שאני משתתף בהם, אבל אלו הם אירועים של זרים, וכעת נעבור לדברים שאני עושה, כמו למשל כדרות. אני כדר. הייתי פעם. כיתה ב' נחשב?

ביום ב' בבוקר יש סדנא להורים לילדים, להסביר להם מה בעצם הילדים שלהם עושים, עם קצת התנסות בעצמם. אבל זה לא ממש נוגע לקוראי הבלוג הזה, אז נמשיך הלאה.

ביום ג' בבוקר, סדנרצאה (שכזו!) על הכנסת שחקנים חדשים לתחביב.

זוהי אינה הרצאת היכרות עם משחקי תפקידים! להיפך, היא פונה לאלו מאיתנו שרוצים להרחיב את התחביב ולפנות לקהל חדש. למי שכבר מכיר ומשחק, ורוצה לדעת – איך אני  פונה לאנשים חדשים?

 נדבר על הטכניקות שפיתחנו ברומ"ח (ואני אישית) שמאפשרות גם למי שלא רואה את עצמו כשחקן להתחבר למשחק ולהיכנס לסיפור. נדבר קצת על מסביב וקצת על פרקטיקה, על  החשיבות של שפה, עיצוב, הפשטה, ובחירה נכונה בסיפור ובשיטה. נציע כמה פורמטי  היכרות שונים ונדבר על יתרונות וחסרונות. ובסוף, אולי, נצליח להכניס עוד כמה מוגלגים לתחביב הנהדר שלנו.  ביום ד' בבוקר, ההרצאה אז ספר לי על הדמות שלך – משחקים כטיפול פסיכולוגי.  רבים מכם בוודאי כבר חשבו על זה: כניסה לדמות, משחק עומק, יש משהו פסיכולוגי בכל העסק הזה של גילום תפקיד. אם כך, האם אפשר להשתמש במשחקי תפקידים ככלי  טיפולי?  התשובה… מורכבת: כן ולא, ודווקא אין קשר למשחק העומק. בהרצאה זו נסביר מהן מיומנויות חברתיות ואיך כולם משתמשים בהן כל הזמן – חוץ ממתי שאנחנו מתקשים. נסביר קצת על המתודה בה אנחנו משתמשים, מה אפשר ואי אפשר לעשות בעזרת משחקים, למי היא מתאימה ומה היא מסוגלת לעשות. נדבר גם על תכל'ס: כיצד מתנהל מפגש משחק, באיזו שיטה אנחנו משתמשים ולמה, ועוד.

אמליץ להיכנס לעמוד המשחקים ולחפש לפי הרצאות\סדנאות. הנה עוד כמה דברים שנראים לי מעניינים: 

היסטוריה חלופית, על עצות ליצירת היסטוריה חלופית, על בסיס שאלות היסטוריות אמיתיות.
קמפיין ארוך עכשיו? שאל אותנו כיצד!, כי כל כך מעט שחקנים בארץ מריצים מערכות. כן, בחיי.
שתי הרצאות שמעט חופפות: הרצת משחק אינדי ו-כיצד בונים שיטות. הראשונה עוסקת לא רק בבנייה אלא גם בהרצה, וזה מעניין, בעוד בשנייה המרצה הוא מיכאל פבזנר, שאומנם עוסק ספציפית בבניית שיטות, אבל בהחלט יודע על מה הוא מדבר.

גם ההרצאה "מרחבים בדיוניים" מושכת רמת עניין מסויימת, רק שהטיזר קצת פלצני, או אולי יותר נכון לומר, כללי מדי, או שאולי זה פשוט לא נראה לי שונה ממבוא לאנתרופולוגיה, שאני כבר מכיר. לא יודע. אפילו אם זה רק קצת תובנות אנתרופולוגיות בסיסיות, זה עדיין נורא מעניין, אז כנראה כדאי.

 

Tweet

אז הרבה קורה בביגור השנה (במידה ואכן יקרה ביגור השנה, הרשו לי להביע מחאה על כך שההרשמה נפתחה רק שבוע שעבר), ונתחיל בשני אירועי ההנחיה הכי מעניינים בהיסטוריה של המזרח התיכון וגם שאני משתתף בשניהם. וכך יהיו הם, ביום הראשון וביום האחרון של ביגור, בערב, ומה-זה כדאי לכם לבוא, כי הם באמת אירועים שהרבה יותר מעניינים אותי מכל דבר אחר שקרה בכנסים בשנים האחרונות. כן, האירועים נראים דומים, ובמובן מסויים, הם הפוכים לגמרי זה מזה. 
להלן הטיזרים.

הנחיה אולימפית – יום שני בערב

במשך אלפי שנים, מסדר סודי של מספרי סיפורים אדירים בחר מבין מאות מועמדים בכל שנה את המצטיינים מבין שורותיו לצאת למסע סביב העולם ולספר את הסיפור האולטימטיבי, זה שמחזיק את הכאוס קשור ומאפשר לכולנו להתקיים. כיום, רק מתי מעט נשארו, והם בוחרים את הטובים שביניהם בעזרת כנסי משחקי תפקידים, מסיבה הידועה רק להם ולאדוני הממד השמיני.

לאחר ההצלחה של הפעם הראשונה, אנחנו רוצים עוד! גם בביגור מנחים מהמובילים בארץ יתמודדו ביניהם על יצירת ההרפתקה הטובה ביותר והרצתה.
היעד הנחשק: זכייה בתואר "המנחה האולימפי". במסגרת זמן מוגבלת יצטרכו המתמודדים להכין הרפתקה באמצעות אלמנטים שיוכתבו להם במקום, להנחות אותה לשחקנים שפגשו זה עתה ולהדהים אותם בהנחיה יוצאת דופן. הציונים שיתנו השחקנים למנחים שלהם ישוקללו בתהליך סודי עם דעת שופטים חיצוניים עד לבחירת הזוכה בתואר הנכסף. הוסיפו פרסים שווים, הומור וכף של רוטב אלף האיים ותקבלו "הנחייה אולימפית 2: זה לא אישי, זה ביזנס"!
הפעם הסביבה תהיה מודרנית, האלמנטים הסודיים ייחשפו לשחקנים רק לקראת סוף האירוע ולכל מנחה יהיה אלמנט אחד ייחודי לעצמו.

אורי ליפשיץ יחזור כדי להגן על התואר ומנחים חדשים יצטרפו למנחים עם נסיון מ"הנחיה אולימפית 1" במטרה לתפוס את מקומו בהיכלי התהילה. וכל זאת בסביבה העסקית הבלתי מתפשרת של המאה ה-21, בה קבוצות מיקוד מחליטות גורלם של מוצרים וחברות קמות ונופלות על מוניטין המותגים שלהן.

 

הישרדות מנחים – יום רביעי בערב
(אין קישור ישיר, אבל חפשו לפי "אירוע קהילתי") 

הם חשבו שהם מנחים מוצלחים. 
אז שלחנו אותם לקריביים לאכול עכבישים, להיאבק בתנינים ולהנחות לילדים קניבלים - רובם, לצערנו, שרדו.

הם רצו להנחות, אז ניתן להם להנחות – על במה, מול קהל, מחופשים, לפי שירים מתחלפים, ללא שמות עצם, רק בשאלות, מהסוף להתחלה, לפי אהדת קהל…
הגיע הזמן להביס אותם. 
הגיע הזמן להישרדות מנחים.

Tweet

בפעם הקודמת נסגרנו על אופי המשחק שאנחנו מחפשים ואספנו את כל הנתונים מהמערכה הישנה. 

הגיעה העת להתחיל את הספר עצמו. לקחנו את קובץ הגוגל דוקס "מסמך עבודה", שלתוכו זרקנו הכל בפעם שעברה, ולחצנו הרבה אנטר בראש העמוד. זוהי טכניקה סודית שמפנה מקום בתחילת המסמך. התחלנו לחלק ראשי פרקים, תוך כדי שאנחנו נעזרים בשני PDF-ים של ספרי SW אחרים, כהשראה וכדי לוודא שאנחנו לא מפספסים שום דבר. 

וכך הוא!!

מבוא
הצגה של הרעיון שמאחורי המערכה, הצגה של plot point בהשקפה שלנו, מהו משחק אפיזודי.

סקירת העולם
פרטים על חמשת הממלכות, גיאוגרפיה, אופי, אנשים. סקירה על syn, היסטוריה כללית. לתת לשחקנים רעיונות מעניינים ביצירת דמויות.

יצירת דמויות
כל מה ששונה בעולם שלנו, לעומת יצירת הדמויות הרגילה של SW. מי אתה, כסוכן של syn, איזה חובות וזכויות יש לך, איזה אימון עברת ואיזה סוגים של בעלי מקצוע סביר שיהיו באותה קבוצה, עם איזה קריסטל אתה מתחיל.

חוקים חדשים
איך משתמשים בקריסטלים מבחינה קרנצ'ית, רשימת קריסטלים ראשונית. 

אטלס
תתי פרקים, על כל ארץ בנפרד, כולל מפות. היסטוריה מקומית, אישים. 

החלק למנחה
מה באמת קורה ב-syn, מה ההיסטוריה האמיתית של העולם.

העלילה
איך מריצים בפורמט אפיזודי, וספציפית איך מריצים לקבוצה פורמלית, פירוט על הארצות, הסיפור העלילתי הכללי המתמשך בין הארצות, סיפורי הרפתקה קצרים עצמאיים לכל ארץ. 

יצורים וכאלה
יצורים וכאלה. 

תוך כדי שגיבשנו את המבנה הזה, ותוך כדי שהוא עבר שינויים (ועוד יעבור שינויים), נסגרנו בראש על כמה דברים חשובים. במקור, לא חשבנו בכלל על כך שבגלל שכל החבורה שייכת באופן פורמלי לארגון, יהיו לכך השלכות משמעותיות על האופן בו העולם מקבל אותן, או היחסים בין הדמויות בתוך הקבוצה. אבל אחרי שפותחים פרק "יצירת דמויות", אתה נאלץ לעבור בראש שלב-שלב על תהליך יצירת הדמות, כדי לבדוק איזה תוכן אתה יכול לכתוב לפרק הזה, והאם יש לו הצדקה בכלל. במקרה שלנו, גילינו שבהחלט יש לו הצדקה, ושהיא נסובה בעיקר סביב היותך חבר syn – מלבד זאת, המאפיין היחודי האחר הוא הארץ ממנה הגעת, ומעבר לכך כמעט ואין שום דבר ששונה בין יצירת הדמויות שלנו לבין יצירת דמויות כללית ב-SW. כעת אנחנו שוקלים לעשות את כל הפרק בתמה ובעיצוב של "אז התגייסת ל-syn!", כביכול כברושור או מסמכי הכשרה בתוך הארגון, במקביל לשלבי היצירה של הדמות. 

בפעם הבאה: עוד שלב כללי אחד לפני שניגשים לפרקים עצמם – העלילה.

Tweet

הרפתקאות מתחלקות למספר סוגים, כשרובנו התחלנו עם הרפתקאות ליניאריות, שמופיעות במרבית ההרפתקאות המסחריות. במאמר מתכון לכתיבת הרפתקאה נתתי עצות והנחיות כיצד לכתוב הרפתקאה בעצמכם, וגם נגעתי במושג שנקרא ארגז חול – הרפתקאה שבה המנחה מכין את העולם ואת הדב"שים, אך לא מכתיב עלילה מראש, אלא השחקנים קובעים את הכיוון שאליו ההרפתקאה מתקדמת.
בהמחשה מעולם הקולנוע, בהרפתקאה קלאסית, המנחה הוא זה שכותב את התסריט והשחקנים הם כוכבי הסרט, עם יכולת החלטה מוגבלת. בארגז חול, המנחה מכין את התפאורה, אך השחקנים כותבים את התסריט במשותף עם המנחה – מחליטים לאילו כיוונים העלילה תתקדם.
במאמר זה אציג עקרונות לכתיבת הרפתקאה בארגז חול.

כבר שבוע ברצף שאני חולה, במה שמתגלה כאיזו התפרצות חיידקית באזור הגרון, מהסוג שמצדיק בעיקרון אנטיביוטיקה. "בעיקרון", כי בינתיים עוד לא לקחתי, זה מחלים לבד, תודה. 

מלבד יכולתה לדחות את כל מה שטוב ונכון בעולם – עבודה על לב הקריסטל, היכולת לשחק במחשב, חוש טעם – המחלה גם אילצה אותי לפגוש את קופת החולים שלי.

כעת וידוי: יש משהו שאתם לא יודעים עלי, ששמרתי בסוד כל השנים. בירוקרטיות מאוד מבלבלות אותי. אני מנחש שאף אחד מכם אינו חובב גדול של בירוקרטיה, כמובן, אבל במקרה שלי יש איזה גורם משתק, איזה אלמנט פסיכולוגי, שמקשה עלי אפילו להתעמת איתן. אני דווקא אוהב טפסים – תנו לי טופס, אני אמלא לכם טופס, למלא טופס זה קל, טפסיםטפסיםטפסים – אבל לא להשיג אותם, לתת אותם, או לברר פרטים לגביהם. אני לא מצליח להפנים אפילו דברים בסיסיים. אני נמנע במשך שבועות רק מלפתוח את עמוד האינטרנט של המשרד המדובר, ולאחר שפתחתי, אם בתוך שלוש עד חמש דקות לא מצאתי את מה שאני מחפש, העומס הבלתי נגמר של המונחים והתקנות דוחה אותי בחזרה החוצה, ולסגור את העמוד. 

ביום ראשון הוחלט שהגיע הזמן לראות רופא בעניין המחלה הזו, ואשתי, שדווקא מסתדרת עם בירוקרטיות היטב (גם אם לאו דווקא בהנאה), ביררה בשבילי לאן הולכים באזור רמת גן. רופא המשפחה שלי הוא עדיין בראשון לציון (לא העלתי בדעתי לנסות לברר איך מעבירים אותו), ולא הייתי כשיר לנהיגה. דסי מצאה שניתן יהיה להגיע לאחת המרפאות, הקרובות יחסית, ופשוט לנפנף בכרטיס חבר קופת החולים ולבקש תור באותו רגע. זה הפתיע אותי, כי לא ידעתי שככה זה עובד – שזה לא מפתיע, כי אין לי מושג איך זה עובד.

הגענו. אשתי ליותה אותי בהעדר יכולת לדבר, וכי היא מקסימה. כללית, הרצל ב', קומה שנייה. לפנינו, מתחם.

על פניו, סביר – מולנו מודיעין\מזכירות, מהצדדים דלתות לחדרי רופאים. אתם לא רואים מצד שמאל, כי מר… אליעזר פלחטוב מסתיר לכם, אבל יש שם עוד דלתות כאלו.  באמצע חלל מרכזי לישיבה, עבור המתנה לכל אחד מהחדרים או המזכירות ביחד. נו, לא רע.

מיד ליד הכניסה לקומה המתין, כצפוי, מכשיר תורים שכזה. 

מה הדבר הראשון שאתם עושים במכשיר הזה? נו, מה?
תחשבו על זה רגע. מה הייתם עושים עכשיו? עומדים מול הכניסה לחלל המרכזי, מכשיר התורים הזה בצד, ונראה זהה לחלוטין לבדיקומט, דרך אגב, אותו אתם כבר מכירים (נגיד). הוא גם זהה לחלוטין למכשיר התורים בכניסה לבית המרקחת, אליו נכנסתם בטעות בהתחלה כי אין שום שילוט להבדיל בין הכניסות לבניין. 

מה עושים בשני המכשירים ההם? בדיוק מה שעושים במכשיר הזה, ואפילו יותר מכך, מה שהמכשיר מבקש בכל לשון של בקשה שתעשו – מעבירים את הכרטיס המגנטי. מיד לאחר מכן אתם מקבלים את השירות היעיל והמהיר שהובטח, בצורת הודעת "לא הזמנת תור, אנא גש למשרד לבירור", או משהו כזה. אני כבר לא זוכר, אבל אני חושב שאפילו לא היה כתוב משרד, אלא מזכירות, או משהו כזה.

אז העברתי את הכרטיס שוב, כי באמת, זה הדבר היחיד שאני יודע לעשות בעמדות האלו. אותה הודעה. איזו אישה אחת לידינו עשתה אותו דבר, וקיבלה את אותה הודעה. בהינו כולנו במסך.

אז מה עושים לאחר מכן? ניגשים למזכירות, כמובן. שם, מסתבר, יש תור. לא שניתן לראות זאת: עיצוב הכיסאות לא רומז לכך, והמזכירות עצמן לא מביעות שום איכפתיות בעניין, ואפילו כשאין מולן אף אחד, לא ממש טורחות להזמין את הבא בתור. מה שהופך את המעקב המספרי (המבולבל, ישנם משהו כמו 6 תורות שונים באותו חדר, מופרדים זה מזה באמצעים על-טבעיים כנראה) למיותר בכל מקרה. וכך קרה שדסי ואני נדחפנו מבלי אפילו להתכוון – כי לא היה לנו מושג שאנחנו עומדים בתור.

לאחר מכן הסתבר לנו שמי שרוצה לקחת מספר לתור המזכירות צריך לחזור למכשיר התורים וללחוץ על, כן, נחשתם, "משרד קומה 2", שזה בדיוק הכפתור שאני מדמיין לעצמי שייתן לי מספר. ולא, נגיד, שעות קבלה, או פרטי יצירת קשר, או מי לעזאזל יודע מה כי לא רשום עליו שום דבר חוץ מחץ קטן שלא אומר שום דבר, שום דבר לחלוטין. המילה שירות מופיעה כמה פעמים שתרצה, אבל, נגיד, תור, לא מופיעה בכלל.

נכנסנו לרופאה. היה נחמד. היא בסדר. חשבתי לשלוח לה מייל תודה על היחס המהיר, הענייני והנעים. תארתי לעצמי שזו בסך הכל עבודה כפוית טובה, ומגיע לה לקבל תחושת תודה אישית. עם זאת, אני כל כך סולד ממקום העבודה שלה, שלא הצלחתי להביא את עצמי לאסוף מספיק איכפתיות כדי לנסות ולברר. חכו, נגיע לסוף.

הרופאה שלחה אותי לעשות בדיקת משטח גרון אצל האחיות. הנה חדרי האחיות.

מה עושים כאן? כנראה עומדים בתור מול הדלתות, לא?

אם תלחצו על התמונה, אולי-אולי הרזולוציה מספיק טובה כדי לקרוא את עשרות השלטים המקיפים את הדלתות. בשניים מהם (מהוהים משהו) רשום שצריך לקחת מספר בעמדת השירות בכניסה לקומה. וואלה. 

אז כמו ילדים טובים חזרנו לעמדת הרישום ולקחנו מספר לחדר האחות. סליחה, לחצנו על "אחות קומה 2". עשינו זאת גם עבור עוד שני מבוגרים, ואני משתמש במילה באופן מנומס מאוד, שלא הצליחו להפנים שזו מטרת הכפתור, ובמקום זאת, העבירו את הכרטיס שלהם שוב ושוב – כי זה מה שעושים, ובכל מקום מבקשים ממך את הכרטיס וזה הדבר ההגיוני והנכון לעשותו גם כאן.

האחיות, מסתבר, לא עוקבות אחרי המספרים. הן… לא עוקבות אחרי המספרים. אז כמו המזכירות בעצם, כן? ולמה, למה זהו המצב? אולי בגלל שמעצב המערכת היה אדיוט גמור, שיצר מנגנון כל כך פרמטיבי, עד שהלקוחות לא מסוגלים להתמודד איתו, והעובדים נאלצים לפתח יחסי עבודה שמתעלמים ממנו פשוט כדי לשמור על שפיותם, וזאת למרות שהלקוחות ממשיכים לנסות להשתמש בו, בכך יוצרים חיכוך, שאחראיות המשמרת מנסות לפתור כי נאמר להן מגבוה שהמערכת חייבת לעבוד (אחראית האחיות ניסתה להחזיר אותן לתלם ולהבהיר שצריך ללכת לפי הסדר, אחרת זה פשוט יקח כל כך הרבה זמן עד שהן "לא יצאו מכאן היום", באמת חינוך לתודעת שירות).

נכנסתי לאחות. היא הכניסה לי מקל לפה, השתנקתי, קשה לי לקבל מקלות לפה מבלי לנסות ולהתנער מזה. תוצאת הבדיקה תגיע תוך יומיים-שלושה, אפשר לבדוק באתר האינטרנט.

הנה הנקודה החיובית היחידה שיש לי לומר על הסיפור הזה: בדיוק כמו הפרסומים שהיו מפוזרים בכל רחבי המשרד (לא, זה לא משרד! זאת מזכירות! זה מודיעין! זאת עמדת קבלה! משרד זו לא המילה הנכונה כאן!), תוך חצי דקה בדיוק סיפקו לי קוד כניסה לאתר האינטרנט. זה היה יעיל ומועיל. שלא כמו אתר האינטרנט עצמו, אגב, שהוא בחלקו הגדול מבלבל, עם כפילויות ועמודים חסרי משמעות. חלקו האחר דווקא סביר.

סוף טוב, הכל טוב
אבל לא הפעם. התוצאות הגיעו חיובית, יש לי איזה סטרפטוקוקוס משהו כזה או אחר, ואחרי חיפוש בגוגל הוא דווקא נראה מעניין, זה כנראה חיידק שיושב בגרון באופן טבעי ודווקא הכל סבבה אבל פתאום מתפרץ כאשר יש איזה חוסר איזון בסביבה שלו, וזה נחמד לראות שלמדתי משהו מספק סביר ואני כבר לא חושב שכל המחלות זה פשוט "חיידק X מגיע לגוף, עכשיו אתה חולה". אבל בכל מקרה, צריך לחסל את החרא עם אנטיביוטיקה.

אז אתמול הלכתי לקחת מרשם לאנטיביוטיקה. לחצתי כמו ילד טוב על "משרד קומה 2". המתנתי כמו ילד טוב. ניגשתי כמו ילד טוב ושאלתי מה קורה, כי המספר לא מתקדם. כמו פקידה משועממת היא פשוט שאלה מה אני צריך. ביקשתי לראות את הרופאה ההיא, ואם היא לא כאן, אז כל אחד אחר גם טוב, אני רק צריך מרשם. נאמר לי שהם לא כאן או משהו, ורק אחה"צ הם יהיו. אמרתי תודה והלכתי. מחוץ לבניין, בדקתי בשילוט מהן שעות הקבלה, רק כדי לוודא שעשיתי הכל כמו שצריך. הלכתי הביתה, משתעל את דרכי בחזרה.

אחרי שאחזור מחו"ל, אקשיב סוף סוף לבקשות אשתי, ואעבור למכבי. ואני ממליץ בחום לכולם לעשות כמוני. 

Tweet

הפונדק הוצאה לאור מציג את כנס המשחקים של הקיץ - דרקוניקון 2012, שיתקיים ב-9 לאוגוסט. הכנס מיועד לכלל השחקנים בישראל - בין אם אתם אוהבים משחקי-תפקידים, משחקי-לוח, קלפים, מיניאטורות או רוצים לפגוש חברים. הכנס ייערך גם השנה במרכז תל-אביב – כל הפרטים באתר.

ומה עם נשגבים במתנה אתם שואלים? אז יש לנו מבצע מיוחד, בשיתוף עם מאנקי טיים, שבו כל רוכש של ספר מבוכים ודרקונים מה' 4, מקבל במתנה את ספר החוקים של הנשגבים בעברית. המבצע כולל את הספרים הבאים:
ספר החוקים לשחקן, מגדיר המפלצות, המדריך לשה"ם ותיבת האוצר, שיירכשו מאתר מאנקי טיים.
מתוך האפלה, אוגדן מפלצות למה' 4, שירכש מאתר הפונדק הוצאה לאור.
המבצע בתוקף עד סוף חודש מרץ, בעת ההזמנה יש לציין בהערות "מבצע פונדק - ספר נשגבים במתנה".

אז בחמישי הקרוב אנחנו עורכים ברומ"ח שני סבבי משחקים שעיקרם וורהאמר (אבל לא בהכרח), ובערב, מפגש משחקי לוח.

פורים נראה כמו הזדמנות טובה לנסות את מה שאני זומם כבר זמן מה, להלביש את החוקים של וורהאמר פנטזי על Deathwatch, ולהריץ משחק WH40K עם הקוביות הצבעוניות (ודפי דמות custom-made) של WFRP!

Tweet

השבוע האיש הזקן סוקר משחק לוח שעוסק ברכבות - Ticket to Ride: Europe - אך מתאים לכל המשפחה ומהווה משחק לוח מוצלח במיוחד למי שמחפש משחק קליל יחסית שניתן לשחק עם כל אחד בזמן של עד שעה.
במשחק בונים מסילות רכבת באירופה, כשמנסים להשלים קווים בין ערים שונות, והוא מיועד לעד חמישה שחקנים.
את הפרטים המלאים תמצאו בסקירה של Ticket to Ride: Europe.